אלם חמודות

"די, נו תפסיק" הפצרתי ברובי, ואז ראיתי את ידו מעופפת לעברי בתנועה שכמעט ומחצה אותי, בתנועה חתולית התחמקתי מידו הנטויה, והתחלתי לברוח, הוא רדף אחרי תוך כדי זריקת גרעינים - עם כיבודים, לבסוף רובי השיג אותי כשידיו מנופפות לעברי בחיבוק דוב, מוחץ וקטלני… התעוררתי מבוהל כשזיעה קרה מכסה את גופי, וזבוב מעצבן מסתובב לי ליד האוזן - אז מחצתי אותו, מסכן.

רובי נולד בכפר קטן בצפון מערב איי פרו, כפר שגודלו הוא בערך כגודל רחוב ממוצע,
עובדי הכפר התפרנסו בעיקר מיצור ומכירת סיכות ביטחון, תשאלו כל פרואי מצוי על הסיכות של "טרוגחו" ותתמלאו פליאה על שטף הקללות שיפרצו מפיו. מכיוון שהאי מרוחק במידה רבה ממקום ישוב היו אנשים שלא יצאו מהאי במשך שלוש מאות דורות. מאותה סיבה התפתחו בין תושבי הכפר יחסים חמים, חמים מאוד עד שלא היה איש בכפר שלא השתייך לכנופיה משל עצמו, עקב הפיצול החלו האנשים לפתח שפה חדשה -
בכל פעם שנפגשו או עברו אחד ליד השני הם ניסו לירות, לבעוט, לאגרף או למחוץ אחד את השני, כמובן שכל תושבי הכפר הבינו את השפה, השתמשו בה, וכל המרבה הרי זה משובח.

יום אחד ישב לו פקיד סוכנות משועמם וחיפש יהודים, הוא הביט על הגלובוס שלידו, סובב אותו ואז בתנועה חדה הניח את אצבעו על האי טרוגחו, לאחר מחשבה קצרה החליט שאת היהודים בטרוגחו חייבים להעלות (ברור שהיו שם). הוא התחיל בהליכים הבירוקרטיים ואחרי שישים שנה עלה בטקס חגיגי העולה השלושים ושניים מטרוגחו,
רובי התקבל על ידי מסדר צבאי, פוליטיקאי סוג ג' ושחקן ידוע שמיהר להופעה, אחרי הטקס עזבו מקבלי הפנים, משפחתו של רובי נשארה בנמל התעופה, ורובי ניסה ליצור קשר עם העולם-
מכיוון שידע רק טרוגחוגולית מדוברת, רובי החליט לנסות לפנות לזקן אחד שישב לידו, הסטירה לא הצטיירה אצל הזקן כמחווה ידידותית, וגם גבר שחלף ליד אחותו לא הבין בדיוק את השפה, וכך תוך חצי שעה הפך אולם הנוסעים לשדה קרב, רובי הבין שכולם מנסים לענות לו, וענה גם הוא בשפתו שלו… בסופו של עניין שוחררו רובי ומשפחתו בערבות, על ידי אותו פקיד סוכנות משועמם, שהחליט שזו הפעם האחרונה שהוא מסובב את העולם.
לאט, לאט התאקלם רובי בארץ ולמד עברית אך תמיד נישאר לו המבטא הטרוחוגלי.

את רובי פגשתי לראשונה לפני חודש, ערב אחד עברתי ברחוב וראיתי אותו מדבר עם חבר בעברית תקנית, כשהמלעיל מלרע והמלרע מלעיל, וכשמבטאו בולט לעין, מיד חשתי לעזרתו של חברו, והמבט ששניהם שלחו בי היה מבט של "מה אתה רוצה?!?!!!!!?!!!?::@#$@%^#%^&*)^)*",
כשהסברתי שבאתי להגן על חברו של רובי, ניסה רובי להסביר לי שהוא לא אשם בשפתו הוא, שזה המבטא שלו, אבל לי לא היה זמן להסברים, ומול תנועות הידיים המאיימות, פתחתי בנסיגה חד צדדית ללא הסכם, אחרי שלושה רחובות, היו רובי וחברו במרחק של ארבע אמות ממני, ואני חסר נשימה ביצעתי תרגיל מבריק, עצרתי במקום ובתנועה סיבובית נעמדתי מול שניהם, ידי שלוחות לפנים, ונפשי מוכנה לנורא מכל…
להפתעתי חיוך רחב נמרח על פניו של המרביץ הלאומי, שאחר כך התברר לי ששמו רובי, ואז הוא החל להסביר - "תראה אני לא אשם" (ידו העניקה לי לטיפה מצלצלת), "אני מבין את זה שברחת" (מכה חזקה של עידוד בגב האומלל), הוא המשיך בהסברו על כך שזה רק המבטא שלו ואני השתדלתי להיזהר מתנועת ידיו, הוא דיבר ודיבר, שבסוף הערב קבענו להיפגש שוב פעם בכדי ללמוד בחברותא, וזאת בכדי שהוא יוכל להרביץ בי תורה.
מיותר לציין שאת השיחה סיימנו בבית החולים, כשגופי פצוע, דואב, וכואב, וכשהרופאים והאחיות בורחים בבהלה מרובי שמנסה להסביר להם מה קרה לי בדיוק ולמה הוא לא אשם בזה, רק אחרי שהימ"מ עצר את רובי קיבלתי את הטיפול הרפואי.
אחרי הבדיקה וכשכולי מגובס, הצטיידתי באי אלו מגינים, ויצאתי לפדות את רובי בערבות, הגעתי לתא המעצר ומצאתי את רובי שרוע על המיטה נוחר בקול, כשקבוצה של ארבע גברתנים שריריים, מהחלק העליון של העולם התחתון, מצטופפת בפינה, פחד בעיניהם והם רועדים, רובי התהפך על הצד וראיתי את עיניהם אחוזות הבהלה כשניסו להצטופף עוד יותר בפינה כעכברים במלכודת...
ניגשתי אל רובי בכדי להעירו, אחד מהם צעק לעברי: "אל תעשה את זה תיזהר..." וכשראה שרובי התעורר מהצעקות חזר להצטנף בפינתו, רובי ראה אותי ובירך אותי בחום על זה שלא שכחתי אותו ובאתי לעזור לו, הגברתנים מהפינה קמו מיד למרות הפחד וחשו לעזרתי, בעוד אני מגונן על ראשי בידי.
הגברתניים קשרו את רובי למיטה ואחרי התייעצות עם מנהל הכלא החלטנו לגמול את רובי ממבטאו. גבסנו אותו בכדי שלא יוכל לזוז, סיממנו אותו וליתר ביטחון סתמנו גם את פיו (אחרי שהפסיכולוג הראשי מצא שיש קשר ישיר בין תנועת שפתיו לתנועת ידיו ורגליו),
אחרי שבועיים פגשתי את רובי ברחוב והוא הודה לי על ה"גמילה", בצורה שבה רק רובי יודע להודות.
את הסיפור הזה אני כותב בבית החולים שבוע אחרי שפגשתי את רובי, מחר אני צריך לעבור ניתוח שיקבע אם הנזק הפיך, בעוד שעתיים רובי צריך לבוא לבקר אותי... לא נראה לי שאני אגיע לניתוח.